אלצהיימר- מאפיינים, שלבים ודרכי טיפול

מהי מחלת האלצהיימר?

מחלת האלצהיימר היא מחלה ניוונית של המוח אשר גורמת לפגיעה הדרגתית וקשה ביכולות הקוגניטיביות והתפקודיות של החולה. היכולת ללמוד, לזכור, לתת משמעות לעולם הסובב, לתכנן ולבצע החלטות – כל אלה נפגעים באופן הדרגתי, מה שהופך את משימות היומיום למאתגרות יותר ויותר. המחלה מהווה את הסיבה הנפוצה ביותר לדמנציה בקרב קשישים.

מידע כללי על מחלת אלצהיימר

בשנת 1907, החוקר הגרמני אלויס אלצהיימר זיהה ותיאר לראשונה מקרה של דמנציה פרה-סנילית, שהפך מאוחר יותר לאבחון של מחלת אלצהיימר. חוקר נוסף, אמיל קרפלין, העמיק את המחקר והגדיר את המחלה כקטגוריה נפרדת, תוך מתן השם "אלצהיימר".

המחלה מאופיינת בניוון איטי ומתקדם של תאי העצב במוח, המוביל לפגיעה ביכולות הקוגניטיביות של האדם. הפגיעה מתבטאת בקשיים גוברים בתפקודים יומיומיים עד לאובדן מוחלט של היכולת לתפקד בכוחות עצמו. מדובר במחלה פרוגרסיבית, שמתפתחת לאורך זמן.

מחלת האלצהיימר מתחילה מתסמינים מתונים אשר הולכים ומחריפים לאורך השנים. הירידה בתפקודים מתמשכת במשך כמה שנים עד לשלבים מתקדמים שמובילים בסופו של דבר למוות. רוב החולים במחלה הם מעל גיל 65, אך כ-5% מציגים תסמינים כבר בגילאי 40-50, ולעיתים תהליך ההתפתחות של המחלה נמשך עד שני עשורים.

מהי דמנציה?

דמנציה היא תסמונת קלינית המאופיינת בליקויים בתפקודים קוגניטיביים, כגון ירידה בזיכרון לטווח קצר וארוך, הסחת דעת, שיפוט לקוי, שינויים באישיות והפרעות בשפה (אפאזיה). ליקויים אלו עשויים להיות חמורים עד כדי פגיעה משמעותית בחיי העבודה, הפעילות החברתית או היחסים הבין-אישיים.

למחלה אין כיום תרופה ידועה. השכיחות של דמנציה עולה עם הגיל, ובקרב בני 85 היא מגיעה לכ-30%. עם העלייה בתוחלת החיים, תופעה זו הופכת לאחת מבעיות הבריאות המרכזיות של הגיל השלישי.

הסוג הנפוץ ביותר של דמנציה הוא דמנציה מסוג אלצהיימר, ההערכה היא שבישראל חיים כיום כ-120,000 אנשים הסובלים מאלצהיימר ומחלות דמנציה אחרות.

התפתחות מחלת האלצהיימר בשלבים

מחלת האלצהיימר מתקדמת בשלבים, כאשר כל שלב מסמן הידרדרות נוספת ביכולת הקוגניטיבית והתפקודית של החולה. המחלה מסווגת לשלבים עיקריים: מוקדם, ראשוני, ביניים, מתקדם וסופי.

שלב מוקדם – פגיעה קלה (Mild Dementia)

בשלב זה מתחילים להופיע תסמינים קלים, לרוב כבעיות זיכרון. החולה מתקשה לזכור פרטי שיחה, שמות חדשים, ומתקשה בביצוע חישובים או פתרון בעיות. במקביל, ישנה ירידה הדרגתית בתפקוד היומיומי, בביצוע משימות בית ובעיסוק בתחביבים. יכולת ההתמצאות במרחב מתחילה להיפגע, וייתכנו גם סימנים ראשוניים של שינויים בהתנהגות כמו נטייה להתבודדות וחוסר יוזמה. בשלב זה החולה עדיין שומר על רמה מסוימת של עצמאות ויכול לבצע פעולות בסיסיות כמו רחצה והתלבשות באופן עצמאי.

שלב ראשוני – פגיעה מתונה (Moderate Dementia)

בשלב זה מתגברות הבעיות הקוגניטיביות, והחולה מתחיל לאבד את יכולתו להתמודד עם מטלות יומיומיות מורכבות. מופיעים קשיים חמורים יותר בזיכרון, בהתמצאות במרחב ואפילו בזיהוי מקומות ואנשים מוכרים. החולה עלול ללכת לאיבוד, לשכוח להחזיר חפצים למקומם ולהתקשות בביצוע פעולות כגון לבישת בגדים בסדר נכון. לעיתים קרובות מופיעה גם ירידה במודעות למצבו, מה שעלול להפוך את ההתמודדות עימו למאתגרת יותר עבור המטפלים.

שלב ביניים – פגיעה חמורה (Severe Dementia)

בשלב זה המחלה פוגעת קשות ביכולת לבצע פעולות יומיומיות בסיסיות, והחולה זקוק לעזרה קבועה. הזיכרון ממשיך להידרדר בצורה משמעותית, והחולה מתקשה לזהות בני משפחה וחפצים מוכרים. השפה הופכת מוגבלת לכמה מילים בודדות בלבד, ובהמשך החולה עלול לאבד כל יכולת תקשורת מילולית. בנוסף, מופיעים תסמינים פסיכולוגיים והתנהגותיים כמו חרדה, דיכאון, הזיות, תוקפנות ואי-שקט. בשלבים אלה החולה לרוב אינו יכול עוד לחיות באופן עצמאי, ורבים מהחולים מועברים למסגרות סיעודיות בשל הצורך בטיפול והשגחה מתמדת.

שלב מתקדם – תלות מוחלטת (Late-stage Dementia)

בשלב זה החולה מאבד לחלוטין את היכולת לבצע פעולות יומיומיות ונעשה תלוי לחלוטין בסיוע חיצוני. כושר ההתמצאות במרחב נעלם כמעט לגמרי, והוא אינו מזהה את סביבתו או את האנשים הקרובים אליו. השליטה על הסוגרים אובדת, וכושר התנועה מוגבל מאוד. ברוב המקרים, החולה נמצא במצב סיעודי מלא ומרותק למיטה.

שלב סופי – הידרדרות לקראת המוות

בשלב זה המחלה מגיעה לשיאה, והחולה מאבד לחלוטין את היכולת לזוז ולתקשר. הוא לרוב מרותק למיטה, חשוף לזיהומים, פצעי לחץ, ותשישות קיצונית. בשל היחלשות מערכת החיסון, חולי אלצהיימר רבים נפטרים כתוצאה ממחלות משניות כמו דלקת ריאות או זיהומים חמורים.

תהליך האבחון

אבחון מחלת האלצהיימר הוא תהליך מקיף הכולל בדיקות שונות להערכת תפקודי הזיכרון, החשיבה וההתנהגות. תהליך זה כולל מספר שלבים:

1. היסטוריה רפואית – רופא יבצע תשאול מקיף לגבי התסמינים, משך הופעתם, והשפעתם על חיי היומיום.

2. בדיקות קוגניטיביות –מרפאה בעיסוק עם ההכשרה המתאימה תעביר אבחונים שונים כגון מבחן מיני-מנטל (MMSE) ומבחן MOCA להערכת יכולות זיכרון, ריכוז, שפה ותפקודים ניהוליים, כמו כן מועברים אבחוני שיפוט ותובנה.

3. בדיקות מעבדה – בדיקות דם להערכת גורמים אחרים שעשויים לגרום לירידה קוגניטיבית, כמו מחסור בוויטמינים, הפרעות הורמונליות או זיהומים.

4. הדמיה מוחית – שימוש ב-CT, MRI או PET סריקות לזיהוי שינויים מבניים במוח האופייניים לאלצהיימר.

5. בדיקות נוירולוגיות נוספות – לעיתים מתבצעות בדיקות נוספות כדי לשלול מחלות נוירולוגיות אחרות.

6. 
   

טיפולים מונעים וטיפול בחולי אלצהיימר

למרות שלא נמצא עדיין טיפול שמרפא את מחלת האלצהיימר, קיימים טיפולים שמטרתם להאט את קצב ההידרדרות ולשפר את איכות חיי החולים.

טיפולים מונעים

כיוון שהסיבות למחלה אינן ברורות לחלוטין, דרכי המניעה מתמקדות בשמירה על אורח חיים בריא. מחקרים מצביעים על כך שפעילות גופנית, תזונה מאוזנת, אימון קוגניטיבי ושמירה על חיי חברה פעילים עשויים להקטין את הסיכון לפתח אלצהיימר.

טיפול תרופתי הטיפול התרופתי הקיים כיום מאפשר לעכב את התפתחות המחלה ויעיל בעיקר בשלביה הראשונים. כיום אין תרופות לריפוי המחלה, אך יש תרופות המשפיעות על תסמיניה השונים. ביכולתם של טיפולים אלו לשמור על התפקוד או על הכישורים הקוגניטיביים ולדחות את המעבר לשלבים מתקדמים וחמורים יותר של המחלה.

הטיפול התרופתי במחלת האלצהיימר נחלק לטיפול מניעתי שמטרתו לעצור ולהאט את התהליכים ההרסניים הפוגעים במוח, ולטיפול בסימנים הקליניים של המחלה.

אפיק מחקר תרופתי אחד מתבסס על הניסיון לעכב ולנטרל את פעילותם של חומרים אשר הוכחו כמזיקים לתאי הרקמה העצבית. אחד הביטויים הפתולוגיים האופייניים למחלת אלצהיימר הוא נוכחות עמילואיד (משקע בלתי מסיס של חלבון) ברקמות העצביות. במסגרת הניסיונות למנוע היווצרות חומרים המזיקים למערכת העצבים, נעשים מאמצים לפתח של תכשיר שימנע את היווצרות החלבון בטא־עמילואיד.

אפיק אחר מתבסס על נתונים אפידמיולוגים. מסקירת נתונים מסוג זה נראה כי שכיחות המחלה בקרב חולים הנוטלים תכשירים המכילים אסטרוגן ובחולים הנוטלים תרופות נוגדות דלקת, נמוכה מהצפוי לעומת אוכלוסיות חולים אחרות. מכאן הסברה שבנטילת תרופות אלו קיים מרכיב כלשהו ה"מגן" מפני מחלת אלצהיימר. אולם, למרות מאמצים נרחבים למציאת תרופה למחלה, עדיין לא הוכיחו התרופות הנמצאות בשימוש יעילות בשינוי מהלך המחלה או האטה שלה לאורך זמן.

הטיפול התרופתי אינו נועד לריפוי המחלה, אלא להקל על תסמיניה ולהאט את קצב ההתדרדרות. התרופות כוללות:

• מעכבי אצטילכולין אסטראז (Cholinesterase Inhibitors) – כגון דונפזיל (Donepezil), ריבסטיגמין (Rivastigmine) וגלאנטמין (Galantamine), שמטרתן לשפר את תפקוד התקשורת בין תאי העצב.

• ממנטין (Memantine) – תרופה המשמשת בשלבים מתקדמים יותר של המחלה, המסייעת לווסת את רמות הגלוטמט במוח ולשפר את תפקודו.

• תרופות לטיפול בתסמינים התנהגותיים – חולים מסוימים עשויים לקבל תרופות נוגדות דיכאון, חרדה או תרופות אנטי-פסיכוטיות בהתאם למצבם.
  

טיפול לא־תרופתי בתסמינים הקוגניטיביים וההתנהגותיים

התסמינים הקוגניטיביים המרכזיים שעימם מתמודד חולה אלצהיימר הם אובדן זיכרון וכשל בשפה. כיום, טיפולים שאינם תרופתיים בתסמינים הקוגניטיביים מתמקדים בחיזוק הזיכרון על מנת לשמור על עצמאות החולה עד כמה שניתן. מטרת התערבויות אלה, הכוללות אימון זיכרון פרוצדוראלי ואסטרטגיות פיצוי שונות, היא להביא למיצוי ולהרחיב את היכולות הקוגניטיביות והתפקודיות כמה שניתן. התסמינים ההתנהגותיים הנלווים למחלה וההתמודדות עימם, מהווים אתגר מרכזי עבור המטפלים בחולה. טכניקות שונות העושות שימוש בתקשורת נכונה, שינוי הסביבה ועוד, באות לתת מענה ולעזור בכך. מחקרים שונים מצאו כי התערבויות לא־תרופתיות תורמות להורדת חוסר שקט בקרב חולי אלצהיימר. התערבויות אלו כוללות התאמה של הסביבה הפיזית והחברתית, וביניהן: שמירה על סדר יום מובנה הכולל פעילויות מותאמות המורידות את רמת המתח של החולה התאמה של מוזיקה באופן אישי או גירוי חושי אחר התעמלות העלאת זיכרונות חיזוק קשר חברתי בין החולים במוסד שיתוף בפעילות של אמנות ועוד חשיבותם ומטרתם המרכזית של טיפולים לא־תרופתיים אלה הן שיפור איכות החיים של החולה ובני משפחתו.

סיכום

מחלת אלצהיימר מאופיינת בהתפתחות איטית. הסימנים והתלונות מופיעים בהדרגה, וחולפות כמה שנים מתחילת המחלה ועד לסימניה החמורים, המעידים על ניוון רקמת המוח. עם זאת, יש חשיבות רבה לזיהוי המחלה בשלביה הראשונים. אבחון מוקדם מאפשר זמן התארגנות לחולה ולמשפחתו ותכנון לקראת השלבים המתקדמים של המחלה. אם אתם או מי מבני משפחתכם חשים בירידה קוגניטיבית צרו קשר לקביעת מועד לאבחון

לקביעת מועד לאבחון קןגניטיבי