האם לספר לאדם עם הדמנציה/אלצהיימר שהוא חולה במחלה?

הטיפול באדם עם דמנציה מציב אתגר משמעותי למטפלים ולבני המשפחה, במיוחד כאשר עולה השאלה האם וכיצד ליידע את האדם על מחלתו. כאשר אדם מקבל אבחנה של דמנציה או אלצהיימר, השפעתה אינה מוגבלת רק אליו, גם בני משפחתו ומטפליו חווים שינוי משמעותי. אחת השאלות המורכבות ביותר שעולות היא האם יש לומר לאדם שהוא חולה בדמנציה, ואם כן – כיצד לעשות זאת? 

ההחלטה האם לספר לאדם עם הדמנציה/אלצהיימר שהוא חולה במחלה תלויה במצבו הקוגניטיבי, הרגשי והאישי.

כנות מול רגישות – איך להתמודד עם השאלה "מה קורה לי?"

לפי מומחים, כאשר אדם עם דמנציה שואל באופן ישיר "מה יש לי?" או "מה לא בסדר איתי?", חשוב להיות כנים ולהסביר כי מדובר במחלה המשפיעה על הזיכרון והתפקוד הקוגניטיבי ולא בבעיה אחרת כמו "שיגעון". ידיעה זו עשויה להקל עליו ולהפחית חרדה. עם זאת, חשוב להיות קשובים לתגובתו: אם הכנות גורמת למצוקה, יש לשקול גישה מרוככת יותר.

במידה והאדם אינו שואל, אין הכרח להעלות את הנושא באופן יזום, אלא אם הוא נראה מוטרד ואינו מבין את השינויים שהוא עובר. במקרים כאלה, ייתכן ועדיף שהרופא המטפל יסביר את האבחנה, עם זאת אנשים עם דמנציה מתקשים לעיתים לזכור מידע חדש וייתכן שיצטרכו לשמוע את ההסבר מספר פעמים.

כיצד לסייע לאדם עם דמנציה להתמודד עם האבחנה?

כדי לתמוך באדם עם דמנציה, מומלץ:

· להיות קשובים – להבין את מידת ההבנה והתגובה של האדם למידע.

· להתאים את התשובה למצבו – יש אנשים שמסוגלים להבין את מצבם ורוצים לדעת, בעוד שאחרים מתקשים להכיל את המידע.

· לספק מסגרת תומכת – חזרה על המידע בצורה מרגיעה ומעודדת תסייע להפחתת חרדה.

· להתמקד בהווה – אם האדם שוכח שוב ושוב את האבחנה, עדיף להתמקד בתמיכה רגשית ובצרכים המיידיים שלו.

האם נכון להזכיר שוב ושוב את האבחנה?

בשלבים המוקדמים של הדמנציה, ייתכן שהאדם עדיין יזכור את האבחנה, אך ככל שהמחלה מתקדמת, הוא עלול לשכוח את המידע ולשאול שוב ושוב "מה לא בסדר איתי?". במקרים אלו, עדיף להימנע מהזכרת האבחנה כל פעם מחדש, שכן הדבר עלול לגרום למצוקה ולבלבול. במקום זאת, ניתן להשתמש בגישות מרגיעות כמו:

· "המוח שלך עובד קצת אחרת עכשיו, ואנחנו כאן כדי לעזור."

· "יש לך מצב שמשפיע על הזיכרון, אבל אתה בטוח ואהוב."

האם חשוב לשתף בני משפחה וחברים באבחנה?

כן, חשוב להודיע לקרובים על מצבו של האדם מסיבות שונות:

הבנת ההתנהגות- אנשים עם דמנציה עשויים להיראות בריאים כלפי חוץ, ובני משפחה עלולים לפרש שינויים בהתנהגות כגסות או חוסר התחשבות.

היערכות ותמיכה- בני משפחה וחברים יכולים לספק תמיכה רגשית ולעזור בהתמודדות היומיומית.

תכנון העתיד- ידיעה מוקדמת מאפשרת לאדם עם דמנציה להשתתף בהחלטות הנוגעות לטיפולו בעתיד לדוגמא לחתום על ייפוי כוח מתמשך

לסיכום

אין תשובה אחת נכונה לשאלה האם לומר לאדם עם דמנציה על מחלתו. לכל אדם יש תגובה רגשית ייחודית, וחשוב להתאים את הגישה לצרכיו האישיים. כנות חשובה כאשר היא מועילה, אך כאשר היא גורמת למצוקה – עדיף להתמקד בתמיכה רגשית, התאמת הסביבה והענקת ביטחון ואהבה. בסופו של דבר, ההקשבה והאמפתיה הן הכלים החשובים ביותר בהתמודדות עם המחלה.